לפעמים, אנחנו הולכים שנים עם כאב ישן מבלי לדעת

עד כמה הוא ממשיך לעצב את חיינו.

רק כשאנחנו עוצרים, נושמים, ומוכנים לפגוש

באמת את עצמנו, מתחיל תהליך של ריפוי.

הטקסט הבא נכתב מתוך מסע אישי בן שנים

מסע של גילוי, כאב, קבלה ואהבה.

אני משתפת אותו בלב פתוח, בתקווה שמישהי או מישהו

ימצאו בו הדהוד, השראה, או פשוט רגע של אמת.

במרחב של נשימה, שקט והקשבה,

מתאפשרים ריפוי וזיכרון.

הלוטוס עבורי

לפני שבע שנים פגשתי לראשונה את דרך הלוטוס

בסדנת ריברסינג אצל שחף אלדר.

דרך שהחלה בסדנה בת שמונה מפגשים, אחת לשבוע,

ובהמשך ועד היום במפגשים חודשיים,

שבהם מתרגלים מדיטציית ריברסינג וצוללים

אל עומק התודעה והנשמה.

באמצעות הנשימות הצלחתי לחדור,

כמו קרן לייזר חדה ומדויקת,

אל מעמקי התודעה ואל זיכרון הטראומה

שנשאתי מאז ילדותי המוקדמת.

אט אט, פרמתי את המחסומים שאפפו את ליבי.

נגעתי בכאב שבעבר לא ידעתי כיצד להכילו,

כאב שזעזע אותי.

עם השנים, ועם תרגול עקבי ונוכחות אוהבת,

למדתי לגעת באותו כאב מבלי לברוח.

פגשתי את הילדה הקטנה שהייתי

זו שחוותה אשמה, שיפוטיות, כעס ורגשות

שליוו אותי במשך שנים ארוכות.

והבנתי: ההרס העצמי שנשאתי בי

נבע מתוך כעס עמוק על הילדה ההיא.

הצלחתי לפתוח את הסוד האפל של ילדותי,

ולראשונה ראיתי את הילדה שבי

לא דרך עיניים שופטות,

אלא דרך מבט חומל, רך ומקבל.

היום, עוד רגע אני מגיעה לגיל 60,

ואני יכולה להביט לאחור ולראות את הדרך שעשיתי.

כל רגש, כל בחירה, כל פצע הם אני.

אני לומדת שוב ושוב לראות את פצעי העבר,

לא כמשהו שצריך למחוק,

אלא כקרקע חיה שמהם צמחתי.

אני רואה אותם עכשיו בעין חומלת ולא שיפוטית,

ומבינה שהם עיצבו את מי שאני.

אני מבינה היום שכל אותם חלקים,

הכעס, השיפוטיות, ההשוואתיות, חוסר הביטחון,

וגם הנתינה, ההקשבה לאחר,

האהבה והחום שאני מפיצה החוצה

הם כולם אני.

שבבים מנשמתי, גוונים של מסע חיי.

היכולת לזהות, להכיר ולאהוב את כל החלקים

גם את הכואבים והפחות נוחים

היא שמאפשרת לי להביט על העולם שלי כפי שהוא:

בעין מקבלת, בלב פתוח, ברכות ובהכלה.

אני לא מנסה עוד לתקן את עצמי,

אלא להכיר את עצמי לעומק באור ובצל

ולחיות בשלום עם מה שיש.

כך אני מגלה בתוכי שקט חדש,

שורש עמוק של קבלה עצמית ואהבה פשוטה.

אני מבינה היום, יותר מאי פעם,

שהריפוי אינו יעד אלא דרך,

דרך עדינה של הקשבה פנימית,

של נוכחות ברגע, של אהבה לעצמי כפי שאני.

אני ממשיכה ללכת בדרך הזו,

עם אמונה שקטה, עם סבלנות לעצמי,

ויודעת שכל שעל שאני צועדת

מביא אותי קרוב יותר אל מהותי האמיתית.

אני מאפשרת לחיים להתגלות דרכי,

ומשיכה לשזור חוטים של חמלה, אמת ורוך

בתוך הסיפור שאני

ובתוך העולם שסביבי.

באהבה ובחמלה,

אני, הילדה, האישה, הדרך

ורד