"הלוטוס היה נקודת מפנה בחיים שלי. אחרי שנים של חיפוש, מצאתי מקום שבו אני יכולה להיות אמיתית עם עצמי, בלי מסכות ובלי הגנות. הכל התחיל במפגש חד פעמי שנגע בי עמוק, והמשיך כשגיליתי שיש כאן קבוצה שעושה עבודה מתמשכת. ידעתי שזה בדיוק מה שחיפשתי – לא עוד סדנה פה ושם, אלא מסגרת קבועה של אנשים שהולכים יחד לעומק."

המבנה של מפגש חודשי היה מושלם בשבילי – אני גרה בצפון ומגיעה למרכז פעם בחודש. כשזה הרגיש נכון, לא היו לי התלבטויות. פשוט חיכיתי שיהיה מקום ביום שהתאים לי.

בהתחלה הייתי עסוקה מאוד בביקורת עצמית. הקולות של כולם נשמעו לי חכמים יותר, טובים יותר. בשנה וחצי הראשונות כמעט ולא פתחתי את הפה, רק עניתי בקטנות ובלחישות. אחד על אחד תמיד היה לי פשוט, אבל מול קבוצה – שם היה הקושי. היום אני מבינה שזה היה כי לא הערכתי מספיק את עצמי באותה תקופה.

היכולת לדבר בקבוצה שינתה לי את החיים גם בחוץ. לאט לאט התחלתי למצוא את הקול שלי, לא רק במפגשים אלא גם במצבים אחרים כשיש יותר אנשים. למדתי להיות פחות תגובתית, לעצור רגע ולהקשיב פנימה לפני שאני מגיבה.

אחת החוויות המשמעותיות שלי הייתה תיקון היחסים עם אמא שלי. בחוויית נשימה אחת, שהייתה מאוד עוצמתית, פתאום ראיתי את הכל אחרת. כל חיי הרגשתי שכלאו אותי, שלקחו לי את החופש, שלא נתנו לי להתבטא כמו שאני. ופתאום, בשניות של תובנה, ראיתי שאמא שלי פשוט שמרה עליי. הבנתי שאם היא לא הייתה עושה מה שעשתה, משהו חמור היה יכול לקרות. מאותו רגע, התחלתי לראות את עצמי בעולם כמישהי שהגנו עליה ושמרו עליה, ולא כמישהי שכלאו אותה. זה שינה הכל.

היו גם רגעים מאתגרים בדרך. זכור לי מקרה אחד שמצאתי את עצמי במרכז העניינים, גם בלי שהתכוונתי. מה שקרה במעגל היה בדיוק השתקפות של המציאות שלי בחיים. הייתי צריכה לשים שוב את אותם גבולות שלמדתי לשים בחיים, וזה רק חיזק אצלי את הידיעה כמה זה חשוב ונכון. למדתי שיש לי מקום, ושאני יכולה וצריכה לשמור עליו.

הלוטוס תומך בכל הדרך, גם כששותקים. הקבוצה נותנת כוח גם בלי לדבר על הכל. גם כשאני עושה דברים אחרים – מסעות, סדנאות – אני מרגישה שהלוטוס נותן בסיס. כשהגעתי למסע האחרון שלי בהודו, באתי הרבה יותר בשלה. הרגשתי שאני עושה את העבודה ודברים פשוט נפתחים ונפתחים. לא מדשדשת, לא מתקדמת בצעדים קטנים – ממש דהרתי קדימה.

בשלוש השנים האחרונות אני רואה שינויים גדולים, במיוחד ביכולת שלי לשים גבולות ולהתמודד עם כעס. פעם הייתי פותחת את עצמי ביד רחבה ואחר כך מתחרטת. היום אני יודעת לשים גבול ברור – בחברויות, במערכות יחסים, בעבודה. לאחרונה אפילו הצלחתי לעזוב מקום עבודה בצורה מודעת ומחוברת לעצמי כשהרגשתי שהדרישות וההתייחסות ללקוחות השתנו בצורה שלא התאימה לי יותר. הקבוצה תמכה בי בתהליך הזה, גם בלי שדיברתי על זה הרבה.

למדתי שאני זו שצריכה לשמור על עצמי, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומי. וזה ממש בסדר. היום אני לא מוכנה לוותר אפילו על פסיק ממי שאני, לא מוכנה שיגידו עליי דברים שלא קשורים אליי או ידרשו ממני דרישות שלא מתאימות לי.

למי שמתלבטת אם להצטרף ללוטוס, אני רוצה להגיד – זו המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת לעצמכם. זה כמו עולם קטן שממנו יוצאים לעולם הגדול. כי איך שאתם שם, ככה אתם גם בעולם. אם משהו מעורר בכם התנגדות, זה סימן שיש לכם את ההתנגדות הזו איפשהו בחיים. הלוטוס נותן מקום להתאמן, לנשום, לחוות, ולפגוש אינטראקציה חברתית עוצמתית עם אנשים טובים שבאים באמת לעשות עבודה. זה תהליך שממשיך לעבוד ולתמוך גם אחרי שנים, ולכן אני עדיין שם, עדיין צומחת, עדיין מגלה דברים חדשים על עצמי."