מסע הגיבור כמודל לטיפול נפשי והתפתחות אישית

מסע הגיבור הוא כלי טיפולי עוצמתי שאפשר לפרוס אותו ולהתרחב איתו ברמה של טיפול הוליסטי, בדומה  לנטורופתיה או הומאופתיה או כל כלי טיפולי אחר, אפשר להתמקד ולקחת את התחום של מסע הגיבור ולהשתמש בו ככלי מרכזי לעבודה טיפולית עמוקה. בהשראת הספר "גיבור בעל אלף הפנים" של ג'וזף קמבל, מסע הגיבור מציע לנו מודל מרתק להבנת תהליכי השינוי והצמיחה בחיינו.

ג'וזף קמבל היה חוקר תרבויות שגילה דפוס מעניין – בכל התרבויות, לכל הגיבורים יש את אותם חלקים שהם עוברים במסע. מהרגע שהם לפני המסע ועד הרגע שהם חוזרים מהמסע הביתה, מדוד המלך ועד לאליס בארץ הפלאות ודורוטי בקוסם מארץ עוץ – כולם חולקים מבנה דומה של מסע פנימי וחיצוני.

הבסיס של הגישה הטרנס-פרסונלית

טרנס-פרסונלי פירושו "מעבר לאישי" – פסיכותרפיה שעוסקת מעבר לאגו, מעבר לעצמי. אפשר לחלק את התפתחות האדם לשלושה שלבים מרכזיים:

1. פרה-פרסונלי – מקדים לעצמי, שלב התפתחותי ראשוני
2. פרסונלי – האני המודע, התפתחות האגו והאישיות
3. טרנס-פרסונלי – מעבר לאישי, התפתחות רוחנית מעבר לאגו

כל שלב במסע הגיבור יכול לבוא לידי ביטוי בכל אחד משלבי ההתפתחות האלה, אך הטרנספורמציה השלמה מובילה לבסוף לרמה הטרנס-פרסונלית.

תודעת נפרדות ותודעת אחדות

בבסיס ההבנה של מסע הגיבור, במיוחד בהקשר הטרנס-פרסונלי, נמצאת ההבחנה בין שני מצבי תודעה מרכזיים:

תודעת נפרדות היא התפיסה הרגילה שלנו את העולם, שבה אנחנו חווים את עצמנו כנפרדים מכל השאר. "אני כאן" והעולם "שם בחוץ". זו התודעה שרובנו חיים בה ביומיום, המתמקדת באגו ובזהות האישית שלנו. בתודעת נפרדות אנחנו חווים את עצמנו כנפרדים מאחרים, מהטבע, ולעתים אפילו מחלקים בתוך עצמנו.

תודעת אחדות היא מצב תודעה שבו אנחנו חווים חיבור עמוק יותר עם הכל. אנחנו מרגישים שאנחנו חלק ממארג גדול יותר, חלק ממשהו שהוא מעבר לזהות האישית המצומצמת שלנו. בתודעת אחדות, הגבולות בין העצמי לאחר, בין פנים וחוץ, נעשים פחות נוקשים. חוויות של אחדות יכולות להגיע בעת מדיטציה עמוקה, רגעי השראה, חוויות טבע משמעותיות, או אפילו מפגשים אנושיים עמוקים.

מסע הגיבור, במובנו העמוק יותר, הוא במידה רבה מסע מתודעת נפרדות לתודעת אחדות – או ליתר דיוק, מסע להרחבת התודעה כך שתוכל להכיל את שתי הרמות הללו. הגיבור האמיתי לומד לחיות את חיי היומיום מתוך הכרה באחדות העמוקה, גם בתוך המציאות המורכבת והמאתגרת של החיים הרגילים.

החיים כתהליך התפתחות מתמשך

אחד הרעיונות המרכזיים במסע הגיבור הוא ראיית החיים כתהליך אחד גדול, המחולק למסעות קטנים, שמחולקים למסעות עוד יותר קטנים. אם ניקח את החיים בגוף הפיזי, אפשר להגיד שהחיים הם מסע פרידה מהגוף הפיזי. מהרגע שאנחנו מגיעים אל הגוף הפיזי, עד הרגע שאנחנו עוזבים אותו.

ההצלחה הראשונה שלנו הייתה בעצם לעבור מהרחם אל המציאות בחוץ דרך תעלת הלידה. זוהי היציאה הראשונה שלנו מאזור הנוחות. כמו שהרחם היה מקום נוח ובטוח, ובאיזשהו שלב נהיה צפוף מדי וצריך היה לצאת, כך גם אנחנו במהלך חיינו נאלצים שוב ושוב לעזוב מצבים מוכרים ולהעז להיכנס למצבים חדשים ולא מוכרים.

אפילו מבחינה טרנס-פרסונלית, אם נתייחס לגלגולי נשמות כפי שחקר מייקל ניוטון, נראה שגם המסע שלנו בין הלידה למוות והלידה מחדש מתאים לשלבים שקמבל זיהה. זהו חיבור מרתק בין שלבי החיים בגוף לחיים מחוץ לגוף הפיזי.

ארכיטיפים ודמויות פנימיות – 

אחד הדברים המרתקים בבחינת מסע הגיבור הוא הבנת הארכיטיפים וסמלים ודמויות פנימיות. ארכיטיפ הוא סמל או דמות שאנחנו חווים בעולם הפנימי שלנו, וישנם ארכיטיפים שהם קולקטיביים ומשותפים לכולנו.

אם ניקח לדוגמה את "הקוסם מארץ עוץ", נוכל לראות שדורותי יוצאת למסע, והדמויות שהיא פוגשת בדרך – הדחליל, איש הפח, האריה הפחדן וכמובן הקוסם עצמו – כולם למעשה מייצגים חלקים בתוך עצמה.

הדחליל מחפש מוח וחכמה, איש הפח מחפש לב ורגש, והאריה מחפש אומץ. אלו בעצם החלקים החסרים שדורותי עצמה מחפשת במסע שלה. כשאנחנו מפרשים את הסיפור ברמה הארכיטיפית, אנחנו רואים שהמסע החיצוני של דורותי הוא למעשה מסע פנימי של אינטגרציה – לחבר את החלקים החסרים בתוכה.

בטיפול, אנחנו יכולים לעזור למטופלים לזהות את "הדמויות" השונות במסע שלהם – האם יש להם "דחליל פנימי" שמחפש חכמה? האם "האריה הפחדן" מייצג את החלק שלהם שמחפש אומץ? זיהוי הארכיטיפים האלה יכול לעזור למטופלים להבין טוב יותר את הצרכים האמיתיים שלהם ואת הכוחות שהם מחפשים.

מסע הגיבור כמודל עבודה טיפולי מעשי

כשאני עובד עם מטופלים במסגרת טיפול המבוסס על מסע הגיבור, אני מתמקד בזיהוי השלב שהמטופל נמצא בו כעת. זה לא בהכרח שאני אגיד למטופל באופן מפורש "אתה נמצא בשלב חציית הסף" או "זהו הלילה האפל של הנשמה שלך", אבל אני כן אתן לגיטימציה לחוויה ואעזור למטופל להבין שמה שהוא עובר הוא חלק טבעי, צפוי והכרחי מתהליך הטרנספורמציה.

הנה כמה עקרונות מנחים בעבודה טיפולית עם מסע הגיבור:

1. ליווי ולא עזרה – אני לא "עוזר" למטופל לצאת מהשלב שהוא נמצא בו, אלא מלווה אותו להיות בתוך השלב. הנוכחות והליווי הם שמאפשרים את המעבר הטבעי לשלב הבא.
2. מתן לגיטימציה לחוויה – כשמטופל חווה את "הלילה האפל של הנשמה", זו לעתים קרובות החוויה המפחידה והלא מוכרת ביותר שלו. עצם ההכרה שזהו חלק טבעי ממסע גדול יותר יכולה להפחית חרדה ולתת משמעות לסבל.
3. זיהוי משאבים – בכל שלב יש משאבים שיכולים לעזור. למשל, בשלב המנטור, אנחנו מזהים ביחד מי או מה יכולים להיות המנטור שיעזור למטופל במסע שלו.
4. הכרה במחזוריות – הבנה שאותם תהליכים יחזרו ברמות שונות של ספירלה התפתחותית. הפחדים והאתגרים יחזרו, אבל בכל פעם נתמודד איתם עם יותר כלים ומשאבים.
5. חיבור בין הפנים והחוץ – עזרה למטופל לראות איך המסע הפנימי שלו משתקף בעולם החיצוני, ולהיפך.

הגישה הטיפולית הזו מתאימה במיוחד לאנשים במעברי חיים משמעותיים – מעבר לבגרות, הורות חדשה, שינוי קריירה, התמודדות עם אבדן, או כל שינוי משמעותי אחר.

ארכיטיפ הגיבור – יותר ממה שנדמה לנו

כשאנחנו חושבים על גיבורים, עולים בדמיוננו דימויים של גיבורים מיתולוגיים – לוחמים, שריריים, חזקים, יפים, הכל מושלם ומוכן לקרב. אבל האם זו באמת ההגדרה הנכונה לגיבור או גיבורה בחיים האמיתיים?

גיבור אמיתי הוא:

• מי שמנצח את הקשיים שלו ואת הפחדים שלו
• מי שהולך עד הסוף עם החלומות שלו, עם הדרך שלו, גם וחד במיוחד כשקשה
• כל אחד הוא הגיבור של החיים שלו
• מישהו שמציל חיים – את החיים שלו או את החיים של אחרים
• מי שמנהל את העלילה בסיפור החיים שלו
• מי שמצליח להתעלות מעל עצמו ומעל הקשיים ועדיין מצליח להיות מחובר לשפע ולאמת
• מי שיוצא מאזור הנוחות ועושה למרות הפחד וההשלכות
• מי שחי באותנטיות למרות תגובות הסביבה

לפי ג'וזף קמבל, "הגיבור הוא מי שפורץ את האופקים של חייו ומצליח להתעלות מעל הווייתו הפרטית ומעל נסיבותיו האישיות, המקומיות וההיסטוריות. הוא מסתכל על המציאות הבטוחה והנתונה מראש שעיצבו לו משפחתו והחברה, הוא יוצא לדרך מפרכת ועתירת סכנות של גילוי עצמי, הרצופה כולה תלאות והרפתקאות ושעתידה להביא לידי ביטוי את מלוא כוונתו ושליחותו. ביסודו של דבר מובילה דרכו של הגיבור אל תוך נפשו פנימה אל מעמקים שבהם הוא מוצא כוחות אבודים ונשכחים שאותם יוכל לרתום לשינוי עצמי ולשינוי פניו של העולם."

תרגיל מדיטטיבי קצר להתחברות למסע האישי

הנה תרגיל מדיטטיבי קצר שאפשר להשתמש בו כדי להתחבר למסע האישי שלנו:

1. עצמו את העיניים והתמקמו בתנוחה נוחה.
2. קחו שאיפה עמוקה וארוכה, ושחררו אותה עם הנשיפה.
3. תנו לנשימה לקרות בקצב הטבעי שלה, בלי לשפוט אם היא טובה או לא, עמוקה או רדודה.
4. הניחו יד על הלב ושאלו את עצמכם: "איך עבר עליי היום? מה שלומי?"
5. שימו לב למחשבות, לרגשות ולתחושות בגוף.
6. אם התודעה נודדת, פשוט שימו לב לכך והחזירו את תשומת הלב לנשימה ולתחושות.
7. הקשיבו לתנועה הפנימית, לזרימה שקורית בתוך הגוף.
8. אפשרו לגוף לנוע אם יש לו צורך בכך, כמו "איש פח חלוד" שכל תנועה מזרימה בו קצת "שמן" למפרקים.
9. שאלו את עצמכם: "איזו שאלה אני רוצה לקבל עליה תשובה היום?" חזרו על השאלה מספר פעמים.
10. בסיום, לאט לאט פקחו את העיניים וחזרו למרחב סביבכם.

תרגיל קצר זה יכול לשמש כנקודת התחלה להתבוננות עמוקה יותר במסע האישי, וכהכנה לתרגיל הדמיון המודרך המפורט יותר של השביל שהוצג קודם.

התמודדות עם שאלות מורכבות במסע הגיבור

במסע הרוחני וההתפתחותי שלנו עולות לא פעם שאלות מורכבות. הנה שתיים מהן והתייחסות אליהן:

איך מתמודדים עם הפער בין תודעת אחדות וחיי היומיום?

אחת השאלות הנפוצות היא כיצד להחזיק את החוויות הרוחניות העמוקות של תודעת אחדות בעולם היומיומי של "פקקים והסעות לגן בבוקר". כפי שאחת המשתתפות בסדנה שיתפה, החוויות הרוחניות החזקות יכולות להתנגש עם המציאות היומיומית המאתגרת.

התשובה לכך היא שתודעת אחדות אינה מצב שאנחנו נמצאים בו באופן קבוע, אלא משהו שאנחנו זוכרים ומחזיקים גם כשאנחנו בתוך העולם ה"רגיל". גם כשאנחנו כועסים, עצובים או מבולבלים, אנחנו יכולים להחזיק את הידיעה העמוקה יותר שיש הסתכלות רחבה יותר.

זה דומה לאדם שעולה על פסגת הר ורואה את כל הנוף, ואז חוזר לעמק. גם כשהוא בעמק, הוא יודע שקיימת הפסגה ואת הנוף שראה משם, למרות שעכשיו הוא רואה רק את מה שמסביבו.

זוהי בדיוק האינטגרציה שרבים מחפשים – היכולת לחיות בעולם של נפרדות מתוך הכרה באחדות העמוקה. היכולת להרגיש את מלוא טווח הרגשות האנושיים – כעס, עצב, פחד, שמחה – ועדיין להחזיק בתוכנו את ההבנה העמוקה יותר שכל אלה הם חלק ממארג גדול יותר של החיים.

איך פרידות וניתוקים מתיישבים עם תודעת אחדות?

שאלה מעניינת נוספת היא איך העניין של פרידות מאנשים, כתוצאה משינוי אישי ושינוי תדר, מתיישב עם תודעת אחדות ועקרונות כמו "ואהבת לרעך כמוך".

בדרך לאחדות אנחנו עוברים דרך נפרדות. אחדות אמיתית היא לא ביטול של הנפרדות אלא הכלה שלה. אדם בתודעת אחדות יכול עדיין להרגיש כאב, פגיעה וצורך בפרידה מאנשים מסוימים בחייו. ההבדל הוא שהוא יכול להחזיק זאת בהבנה רחבה יותר.

הפרידות הן לעתים קרובות חלק הכרחי מהצמיחה. כמו העץ שנפרד מהפרי שלו, גם אנחנו צריכים לפעמים להיפרד מאנשים או מדברים שהיו חלק משמעותי בחיינו, כדי לאפשר התפתחות והתחדשות.

ברמה העמוקה, כאשר אנחנו באמת מתחברים לתודעת אחדות, אנחנו מבינים שגם הפרידות עצמן הן חלק מהריקוד הגדול יותר של החיים. הן לא מבטלות את האחדות העמוקה, אלא מבטאות אותה בדרכים שונות.

שלבי מסע הגיבור על פי כריסטופר וולגר (2007)

בעוד שג'וזף קמבל זיהה 17 שלבים במסע הגיבור, קריסטופר וולגר הציע בשנת 2007 גרסה מעודכנת ופשוטה יותר של המודל. הנה שלבי המסע המפורטים לפי וולגר:

1. העולם הרגיל
השלב הראשון מציג את הגיבור/ה בסביבתם הטבעית, בחיי היומיום הרגילים שלהם. זהו המצב ההתחלתי שבהדרגה הופך פחות נוח או מספק. בשלב זה אנחנו מכירים את הגיבור/ה ומבינים את נקודת המוצא שלהם – מי הם, איך הם חיים, ומה חסר להם או מה הם מחפשים.

2. הקריאה להרפתקה
בשלב זה מגיע אירוע, מפגש או קריאה שמזמינה את הגיבור/ה לצאת למסע ולעזוב את הנוחות של העולם המוכר. הקריאה להרפתקה היא הרגע בו אנו מרגישים צורך בשינוי, כשמשהו מפר את האיזון של החיים הרגילים ומציע אפשרות או הכרח לשינוי.

3. סירוב
הגיבור/ה לעתים קרובות מהססים או מסרבים לצאת למסע, מתוך פחד, חוסר ביטחון, תחושת אי-מסוגלות או נוחות במצב הקיים. זהו שלב הספק והספקנות – "האם אני יכול/ה? האם מגיע לי? האם זה אפשרי?". הסירוב הוא ביטוי לפחדים טבעיים מפני השינוי.

4. פגישה עם החונך
הגיבור/ה פוגשים דמות של מנטור שמעניקה להם חכמה, עצה, הכוונה או כלים שיעזרו להם במסע. המנטור יכול להיות אדם, אך גם ספר, חלום, או סימן שמעניק השראה או הכוונה. זוהי העזרה שמגיעה בצורה כלשהי ומסייעת להתגבר על הפחדים והספקות.

5. חציית הסף
הגיבור/ה מקבלים את האתגר ועוברים את הגבול בין העולם המוכר לעולם החדש והלא ידוע. זהו רגע של התחייבות, הרגע בו אין דרך חזרה והמסע מתחיל באמת. חציית הסף מסמלת את היציאה מאזור הנוחות.

6. אתגרים
בעולם החדש, הגיבור/ה נתקלים בשורה של מבחנים, אתגרים ומכשולים. הם פוגשים בעלי ברית ואויבים, ולומדים את החוקים של הסביבה החדשה. אלו המבחנים הקטנים שמחשלים אותם ומכינים אותם לקראת האתגר הגדול.

7. המעמקים
הגיבור/ה מגיעים לרגע קריטי במסע שלהם – הם נכנסים "לבטן הלוויתן", למעמקי החושך. זהו הלילה האפל של הנשמה, המשבר העמוק לפני הטרנספורמציה. במעמקים, הגיבור/ה מתמודדים עם הפחדים העמוקים ביותר שלהם, עם טראומות מהעבר, או עם האויב הגדול ביותר.

8. המבחן הגדול
זהו רגע השיא של המסע, המבחן האולטימטיבי שמאיים על חיי הגיבור/ה (פיזית או רוחנית). הם נדרשים להשתמש בכל מה שלמדו כדי להתגבר על האתגר הגדול ביותר. מבחן זה מוביל לטרנספורמציה עמוקה.

9. הגמול
לאחר שעברו את המבחן הגדול, הגיבור/ה זוכים בפרס: חפץ, ידע, הבנה, כוח או התמרה פנימית. זוהי ההצלחה, הישג מרכזי במסע. הגמול הוא מה שהגיבור/ה יצאו לחפש מלכתחילה, אבל לעתים קרובות הוא שונה ממה שהם ציפו לו.

10. הדרך חזרה
הגיבור/ה מתחילים במסע חזרה אל העולם הרגיל, אך הדרך עדיין מלאה באתגרים. לפעמים הגיבור/ה מתנגדים לחזרה, מעדיפים להישאר בעולם החדש שגילו. הדרך חזרה מסמלת את תחילת היישום של הלקחים והשינויים במציאות היומיומית.

11. תקומה
הגיבור/ה עוברים מבחן אחרון, לעתים קרובות עוד אתגר גדול או התמודדות עם האויב שחשבו שכבר הובס, אך בצורה שונה. זוהי הזדמנות להוכיח שהטרנספורמציה הייתה אמיתית והלקחים נלמדו. התקומה היא רגע של לידה מחדש אמיתית.

12. חזרה עם סם החיים
הגיבור/ה חוזרים אל העולם הרגיל, אך הם השתנו לחלוטין. הם חוזרים עם "סם החיים" – הכוח, החכמה, האוצר או ההבנה שרכשו, וחולקים אותו עם הקהילה. החזרה היא השלב בו הטרנספורמציה האישית הופכת להיות בעלת משמעות חברתית רחבה יותר.

חשוב להבין שאיננו עוברים רק תהליך אחד בחיינו. אנחנו יכולים להיות בו-זמנית בשלבים שונים של מסעות שונים – בניית משפחה, מציאת בית, הכשרה מקצועית ועוד. השלבים אינם תמיד מופיעים בסדר קבוע או מושלם, ולעתים חלק מהשלבים עשויים להיחסר או להתערבב עם אחרים.

הלילה האפל של הנשמה – החלק המאתגר במסע

אחד השלבים המשמעותיים ביותר במסע הגיבור נקרא "הלילה האפל של הנשמה". מושג זה מתאר את התקופה המאתגרת ביותר במסע, זמן של משבר, בלבול וסבל, אך גם זמן של גדילה והתמרה עמוקה.

מושג ה"לילה האפל של הנשמה" מיוחס לשיר שכתב סנט ג'ון הקדוש: "בלילה אפל, קודח מחרדת האהבה, אף אחד לא ראה אותי, הלכתי יוצא מהבית שלי, שם הכל שקט."

הלילה האפל מגיע לרוב לפני טרנספורמציה גדולה. ככל שאנו מתקרבים לשלב הטרנספורמציה, כך המצב נעשה יותר חשוך ומפחיד. וככל שהטרנספורמציות שאנחנו עוברים גדולות יותר, כך החשיכה שלפניהן עמוקה יותר. כמו שרבי נחמן דיבר על 125 מדרגות בדרך לאהבה, ואחרי כל מדרגה הוא נפל לתהום של חרדה. ככל שאנחנו מטפסים במדרגות, אנחנו גם נופלים יותר לחרדה וחווים את הלילה האפל של הנשמה.

תסמינים של הלילה האפל

תסמינים לא נעימים:

• דיכאון והסתגרות
• חוסר חשק
• חרדה מאוד גדולה
• מחלות פיזיות
• תחושת בדידות עמוקה

תסמינים נעימים (כן, יש כאלה!):

• התעניינות בנושאים חדשים
• קריאה לפעולה
• שינוי תדר פנימי
• פתיחות להתנסויות חדשות

שינוי התדר הפנימי שלנו יכול לגרום לפרידות מאנשים בחיינו, כי כשאנחנו מתפתחים והולכים בדרכנו, חלק מהאנשים לא יוכלו להמשיך איתנו. עד שיגיעו אנשים חדשים לחיינו, נרגיש לעתים בדידות.

הפער בין חוויות רוחניות לחיי היומיום

אחת ההבנות העמוקות היא שגם כשאנחנו חווים חוויות רוחניות עמוקות ומרחיבות תודעה, עדיין יש לנו את החיים היומיומיים – עם הפקקים בבוקר, הסידורים בגנים, והמשימות הרגילות של החיים.

תודעת אחדות אינה מצב שאנחנו נמצאים בו כל הזמן, אלא משהו שאנחנו יכולים להחזיק ולזכור גם כשאנחנו בתוך המציאות היומיומית המאתגרת. זה לא אומר שאני לא אהיה כועס, עצוב, מבויש, פגיע – אלא שאני יכול להחזיק את החוויות האלה במסגרת רחבה יותר של הבנה.

התמודדות עם הלילה האפל

מה שקורה לאנשים הרבה פעמים כשהם מגיעים ללילה אפל של הנשמה, הם יכולים להתכנס בתוך עצמם. יש ירידה משמעותית בערך העצמי, כאילו שמשהו פגום אצלי, שמשהו לא בסדר אצלי.

אם ניקח את זה לזוגיות, כשעוזבים אותי, אני עלול לחשוב שמשהו לא בסדר בי, וזה הופך אותי לאדם חלש ומסכן. במקום זאת, אפשר לראות זאת כחלק ממסע הגיבור שלי – לחוות גם את הרגע הזה שעוזבים אותי ושאני נשאר לבד, ולדעת שזה בסדר שזה קורה.

הדרכים להתמודדות עם הלילה האפל כוללות:

• סבלנות – לא צריך להכריח את עצמנו להשתנות או לצאת מהמצב באופן מיידי
• קבלה – הבנה שזהו חלק טבעי מהמסע
• בקשת עזרה – מחברים, ממשפחה, ממטפל או ממורה רוחני
• התמסרות לתהליך – לחוות את הקושי ולהבין שמעבר לו יש טרנספורמציה

לא מדובר על גרימה מכוונת של סבל, אלא על מתן לגיטימציה לתהליכים טבעיים שכבר מתרחשים. הרבה פעמים הבריחה מהכאב (דרך אכילה רגשית, סיגריות, אלכוהול, קניות אובססיביות וכו') רק מעכבת את תהליך ההתמרה.

דיכאון אחרי לידה – מבט חדש דרך עדשת מסע הגיבורה

דיכאון אחרי לידה הוא תופעה שכיחה שמספקת לנו דוגמה מעניינת לבחינה דרך פרדיגמת מסע הגיבור. לידה היא טרנספורמציה עצומה בחיי אישה (וגם בחיי הזוג), ואחריה עשויה להגיע תקופה מאתגרת שיכולה להיות מובנת בצורה עמוקה יותר באמצעות המודל של מסע הגיבורה.

מעבר מפתולוגיה לתהליך התפתחותי

הבעיה עם המושג "דיכאון אחרי לידה" היא שהוא מושג פתולוגי, כאילו שזו בעיה שאישה חווה דיכאון אחרי לידה, משהו לא בסדר איתה. אם היינו מתייחסים לזה בצורה יותר התפתחותית, קוראים לזה למשל "חניכה לאימהות", ההסתכלות על התופעה הייתה שונה לחלוטין.

הרבה נשים מתביישות ומסתירות את זה שיש להן דיכאון אחרי לידה, ומייצרות לעצמן תדמית של גיבורה שמתמודדת ללא קושי. אבל אם נראה את החוויה אחרי הלידה כחלק טבעי מתהליך החניכה לאימהות, זה יכול לקבל לגיטימציה והעצמה.

הלידה כחציית סף משמעותית

אם נסתכל על הלידה עצמה במונחים של מסע הגיבור, האישה עוברת "חציית סף" דרמטית – היא יוצאת ממצב של אישה ללא ילדים למצב של אם. זוהי טרנספורמציה זהותית עמוקה. את התקופה שאחרי אפשר לראות כשלב המבחנים והאתגרים, כשהאישה לומדת את תפקידה החדש במציאות החדשה.

התינוק עצמו עובר את שלב "חציית הסף" הראשון שלו – המעבר מהרחם המוגן אל העולם החיצוני. הוא יוצא מהמקום הנוח והמוכר אל עולם חדש ולא ידוע. זוהי הרפתקה ומסע עבור שניהם.

תמיכה במקום שיפוטיות

לתת לגיטימציה לתהליך אחרי הלידה לא אומר שאין צורך בתמיכה וליווי. להיפך – הבנה שזהו תהליך טבעי וצפוי יכולה לגרום ליותר נשים לבקש עזרה וליווי. זה לא מבטל את הצורך בטיפול במקרים מורכבים, אבל נותן מסגרת חיובית יותר להבנת התהליך.

במקום לראות את האם כ"סובלת מבעיה", אפשר לראות אותה כגיבורה העוברת שלב משמעותי במסע האישי שלה – שלב שדורש תמיכה, חמלה והכרה בעוצמה הטמונה בהתמודדות הזו.

הטרנספורמציה שבאימהות

אם נסתכל על האימהות כמסע שלם, הדיכאון או הקושי אחרי הלידה הוא רק שלב אחד בדרך ארוכה של התפתחות. הקשיים הראשוניים מובילים בסופו של דבר להתפתחות יכולות חדשות, לצמיחה אישית ולהעמקת הקשר עם הילד.

כמו בכל שלב במסע הגיבור, גם כאן אפשר לראות איך הקושי הוא חלק מתהליך גדול יותר של התמרה והתפתחות, ואיך הוא מכין את הקרקע לצמיחה והתפתחות משמעותית בהמשך.

אומץ האותנטיות: הגבורה האמיתית

אחד הדברים החשובים שלמדתי בעבודה עם מסע הגיבור הוא שהגבורה האמיתית אינה בהכרח להיות שרירי, חזק, מנצח וכובש. הגבורה האמיתית היא להביא גם את הפגיעות שלנו – בביטחון.

איזה יופי זה להביא את המבוכה בביטחון, כשאדם לא מתבייש להביא את המבוכה, כי להיות נבוך זה אנושי. ברגע שאנחנו מנסים להסתיר את הפגיעות שלנו, נוצר פער בינינו לבין העולם.

בניגוד למסרים חברתיים שהוטמעו בנו כמו "אינני בוכה אף פעם" או "איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן", הפגיעות שלנו היא העוצמה שלנו. הצמצום הוא להסכים להראות לעולם גם את הפגיעות ולא להראות איזה גיבור גדול וחזק.

פגיעות וחוזק אינם סותרים

הרבה מאיתנו גדלו עם מודל של גיבור שהוא בלתי פגיע, חזק תמיד, וללא חולשות. אבל זהו דימוי מצומצם ולא מציאותי של גבורה אנושית. הגיבורים האמיתיים הם אלה שמכירים בפגיעות שלהם ובכל זאת בוחרים להמשיך במסע.

לדעת להיות פגיע זה לדעת להיות אמיתי. כשאנחנו מסתירים את הפגיעות, אנחנו לא מאפשרים לאחרים להתחבר אלינו באמת. ככל שאנחנו יותר אותנטיים ופתוחים עם הפגיעות שלנו, כך אנחנו מאפשרים לאחרים להיות כך גם, ויוצרים חיבור אמיתי ועמוק יותר.

האומץ להיות אנושי

לפעמים הדבר הדורש את האומץ הרב ביותר הוא פשוט להיות אנושי – על כל המורכבות והסתירות שבכך. להיות גיבור אמיתי זה לא רק להילחם באויבים חיצוניים, אלא גם לפגוש את הפחדים והספקות הפנימיים שלנו.

כמטפלים, אנחנו צריכים לזכור שמטופלים לומדים מהאנושיות שלנו ולא בהכרח מהידע או מהטכניקות שלנו. ממש כמו שילדים לומדים מהחוויה הפנימית של ההורים שלהם, ולא רק ממה שההורים אומרים להם.

אם הורה מבקש מהילד לא להיות ביקורתי כלפי עצמו, אבל בעצמו שיפוטי וביקורתי כלפי עצמו – המסר הסמוי חזק יותר מהמסר המילולי. באותו אופן, מטפל שמסוגל להביא את האנושיות והפגיעות שלו לחדר הטיפולים, מעביר מסר עוצמתי על קבלה עצמית וצמיחה אמיתית.

הכובש את יצרו – לא במלחמה

אחד המושגים שמשתנה בתפיסה העמוקה של מסע הגיבור הוא רעיון "הכובש את יצרו". במקום לראות את זה כמלחמה פנימית ומאבק, אפשר לחשוב על זה כמו על "כבישה" של לימון כבוש.

הכבישה אינה מתרחשת באלימות ובמהירות, אלא לאט, בסבלנות, בהדרגה. המלח, התבלינים והזמן עושים את שלהם. כך גם בעבודה עם היצרים והדחפים שלנו – לא מדובר על "לנצח" אותם במלחמה, אלא לכבוש אותם בתהליך איטי של הבשלה והטמעה.

זוהי גישה שמתאימה במיוחד לטיפול באכילה רגשית, התמכרויות ודפוסים אחרים שקשה לשנות. במקום להיאבק בהם, אנחנו לומדים להכיל אותם, להבין אותם ולאט לאט לשחרר אותם.

טיפול הוליסטי ומדיטציה מונחית בעבודה עם מסע הגיבור

הגישה הטרנס-פרסונלית מציעה מגוון כלים לעבודה עם שלבי מסע הגיבור. כלים מעולם הטרנס-פרסונלי וההוליסטי כוללים בין היתר :

• מדיטציה מונחית – עוזרת להרגיע את המערכת העצבית ולאפשר גישה לתת-מודע. בעבודה עם מסע הגיבור, המדיטציה יכולה לסייע בזיהוי המקום שבו אנו נמצאים במסע ולהתחבר לחכמת הגוף והנפש.
• נשימה מעגלית (ריברסינג) – טכניקת נשימה עוצמתית שיכולה לעורר תהליכים רגשיים עמוקים. בעבודה עם נשימה מעגלית, אנשים יכולים לחוות מחדש חוויות ראשוניות (כמו הלידה עצמה) ולפתוח חסימות רגשיות.
• מיינדפולנס – נוכחות ערה ברגע הזה, מבלי לשפוט את החוויה. מיינדפולנס עוזר לפתח את היכולת להיות עם החוויות הקשות מבלי להיאבק בהן או לברוח מהן.
• פוקוסינג – שיטה שפיתח יוג'ין ג'נדלין המאפשרת להתחבר לתחושות הגופניות של הרגשות והחוויות שלנו, ולאפשר להן להתמיר באופן טבעי.
• עבודה עם השדה האנרגטי – זיהוי ועבודה עם האנרגיה סביב ובתוך הגוף, מאפשרת פתיחת ערוצי אנרגיה חסומים ושחרור טראומות.
• פסיכואנרגיה – טיפול בשיחה ונוכחות שמתמקד במרחב הבין אישי והאחדותי.

יצירת מרחב בטוח לחוויות קשות

כשעובדים עם אנשים בשלב הלילה האפל של הנשמה, חשוב ליצור מרחב בטוח שנותן לגיטימציה לחוויות הקשות. בעבודה עם נשימה מעגלית למשל, חלק מהשלבים יכולים להיות מאוד לא נעימים.

אבל כשאנשים מקבלים לגיטימציה לחוות את הקושי הזה, הם מעוררים כוחות פנימיים – אנרגטיים, רגשיים, פיזיים ורוחניים – להתמודד עם האתגר. אחרי יציאה מסדנה כזו, הם נושאים איתם את היכולת להתמודד טוב יותר עם קשיים בחיים, כי הם גילו את העוצמה הפנימית שלהם.

חשוב להבין שאיננו מכניסים אנשים ל"לילה אפל של הנשמה" באופן מלאכותי. הוא מופיע באופן טבעי כחלק מהתהליך. התפקיד של המטפל או המנחה הוא לתת לגיטימציה לחוויה ולהראות שזהו חלק טבעי והכרחי מתהליך הטרנספורמציה.

הריברסינג ותפיסת הלידה

אחד הרעיונות המרתקים בנשימה המעגלית (ריברסינג) הוא שהדפוסים שלנו בעיבוד מצבים מאתגרים נוצרו כבר בלידה עצמה. האופן שבו נולדנו משפיע על איך אנחנו מתמודדים עם אתגרים בחיים הבוגרים.

למשל, אדם שנולד בניתוח קיסרי עשוי לפתח דפוס של חיפוש "מעקפים" ו"קיצורי דרך" כאשר הוא נתקל בקשיים. במקום להתמודד עם "תעלות הלידה הצרות" של החיים, הוא ינסה למצוא פתרונות חלופיים.

דרך הריברסינג, אנשים יכולים לחוות מחדש את חוויית הלידה שלהם ולשחרר טראומות או דפוסים שנוצרו אז. הרבה פעמים אנשים חווים את הלידה מחדש כ"קריעת ים סוף" – כאילו איזשהו נס קורה. זוהי חוויה טרנספורמטיבית שיכולה לשנות את האופן שבו הם מתמודדים עם אתגרים בהווה.

שלבים ומצבים בהתפתחות הרוחנית

חשוב להבחין בין שלבים למצבים במסע הגיבור. כפי שמסביר קן וילבר, אחד האבות של הפסיכולוגיה הטרנס-פרסונלית:

• שלב הוא התפתחות יציבה – כשאנו עוברים לשלב הבא, אנחנו הופכים להיות השלם שהיה גדול מאיתנו קודם
• מצב הוא הבזק זמני – חוויה חולפת של השלם הגדול יותר

רבים שחווים הבזקים של תודעת אחדות (למשל בעקבות שימוש בחומרים פסיכואקטיביים) עלולים לטעות ולחשוב שהגיעו להארה קבועה. אך בפועל, זו רק הצצה רגעית, לא שלב התפתחותי יציב.

מוקדם מדי לספר את הסיפור

בעולם הזן ישנה אמרה שאומרת שהרבה מסיפורי הזן מסתיימים בהבנה ש"אין מה להבין". זה קורה כשבן אדם חושב שהגיע לשלב מתקדם והוא אומר "זהו, הבנתי". דווקא אמירה כזו מצמצמת אותו מהאחדות חזרה לנפרדות.

כשאנחנו חושבים שהבנו הכל וסיימנו את המסע, אנחנו למעשה יוצרים מגבלה חדשה לצמיחה שלנו. גיבור אמיתי תמיד פתוח ללמוד וללמוד מחדש.

המחזוריות של התפתחות רוחנית

ההתפתחות הרוחנית היא לרוב מחזורית יותר מאשר לינארית. אנחנו עוברים שוב ושוב את אותם תהליכים, אך בכל פעם ברמה עמוקה יותר של הבנה.

השדים שניצחנו בעבר יכולים לחזור, אבל הם כבר לא מאיימים כמו פעם. כל פעם שאנחנו נפגשים בהם מחדש, אנחנו מזהים אותם מוקדם יותר ומתמודדים איתם בצורה בשלה יותר.

לכן, גם לאחר שלמדנו שיעור מסוים, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו חוזרים אליו בהקשרים שונים של חיינו, כדי להעמיק את ההבנה וליישם אותה בהיבטים נוספים.

תחיית המתים והגביע הקדוש

במסע הגיבור, ישנו מושג של "תחיית המתים" ו"הגביע הקדוש". תחיית המתים מתייחסת לאותן חוויות וקשיים שחשבנו שהתגברנו עליהם, והם צצים שוב בחיינו. הגביע הקדוש מסמל את ההבנה העמוקה שאנו מקבלים מהתמודדות חוזרת עם אותם אתגרים.

הפעם הראשונה שבן אדם עובר דיכאון, לדוגמה, היא לרוב הקשה ביותר. בפעמים הבאות, למרות שהכאב עדיין שם, יש לו כבר כלים ומנגנונים להתמודד. הוא יודע שהוא יכול לצאת מזה, שזהו מצב חולף.

זה נכון גם לגבי אובדנים אחרים. הפעם הראשונה שאדם מאבד את עבודתו או נפרד מבן זוג היא המאתגרת ביותר. בפעמים הבאות, יש כבר ידע וכלים שעוזרים להתמודד. זוהי החכמה שאנו אוספים במסע.

פרידה ושינוי תדר בתוך המסע

תהליך פרידה הוא דבר חשוב ביותר לעבוד איתו במסע הגיבור. ברגע שאדם יודע להיפרד, הוא גם יודע להיקשר. ולהפך – אדם שלא יודע להיפרד, לא יודע להיקשר, הוא מפחד מקשר.

פרידה היא תהליך שלם – מרגע המחשבות הראשונות (כשהכתובת כבר הייתה על הקיר), דרך רגע הפרידה עצמו (שיכול להיות מאוד כואב), ועד שלבי העיבוד של כעס, השלמה וקבלה.

פרידה מאנשים בעקבות שינוי תדר אישי

אחד הדברים המאתגרים במסע הגיבור קשור לשינוי שאנו עוברים. כשאנו מתפתחים ומשנים את התדר הפנימי שלנו, יש אנשים שלא יוכלו להמשיך איתנו. זוהי פרידה שבאה מתוך צמיחה והתפתחות.

דימוי שעוזר להבין את התהליך הוא של עץ הנפרד מהפרי שלו. האנשים האלה, שהיו חלק מחיינו, עזרו לנו לעצב את האישיות שלנו. כמו לעץ ולפרי, יש לנו תקופה ארוכה ביחד, ובסוף מגיע זמן להיפרד.

הפרידות האלה אינן חייבות להיות בסבל. אם התהליך נעשה בצורה מודעת, הפרידות יכולות להתקבל בברכה. ולפעמים, אחרי תקופה של פרידה, אפשר גם לחזור לקשר מחודש, אבל מזווית שונה ובשפה אחרת.

האתגר בין אחדות לנפרדות

פרידה מעלה לעתים קרובות שאלה מורכבת: כיצד זה מתחבר לשאיפה לתודעת אחדות? איך המושגים של "ואהבת לרעך כמוך" וסליחה מתיישבים עם פרידה והתרחקות מאנשים?

התשובה מורכבת. בדרך לאחדות אנחנו עוברים דרך נפרדות. להיות בתודעת אחדות לא אומר לא להיות בתודעת נפרדות – האחדות מכילה בתוכה גם את הנפרדות.

בתודעת אחדות אני יכול להיפגע ממישהו ברמת הנפרדות, ועדיין להחזיק את זה ברמת האחדות. אני יכול להיות גם רגיש, פגיע וחשוף, וגם לראות את התמונה הרחבה יותר שמעבר לכאב האישי.

שלבי הפרידה והקבלה

בעבודתה של אליזבת קובלר-רוס על שלבי האבל והפרידה, מתוארים מספר שלבים שאנשים עוברים בתהליכי פרידה:

1. הכחשה – "זה לא קורה, אני כבר עברתי את זה"
2. כעס – "למה זה קורה לי?"
3. מיקוח – ניסיון למצוא פתרונות, הסדרים או להתחנן
4. דיכאון – כשמבינים את המציאות במלואה
5. קבלה – השלמה והשלמות עם המצב החדש

מעניין לשים לב ששלב ההכחשה ושלב הקבלה יכולים להיראות דומים מבחוץ. בשני השלבים, אדם עשוי לומר "אני כבר עברתי את זה", אבל המקום הפנימי שונה לחלוטין. בשלב הקבלה האמיתית, יש שלום פנימי אמיתי עם הפרידה.

טיפול רגשי בדמיון מודרך במסע הגיבור

אחת הטכניקות היעילות לעבודה עם שלבי מסע הגיבור היא דמיון מודרך. בדמיון מודרך, אנחנו יוצאים מהזמן האנושי הרגיל ועוברים לזמן "קוונטי" – מצב בו אפשר לעבור תהליכים ולעורר תובנות בצורה מואצת.

דמיון מודרך כחלק מטיפול רגשי

הדמיון המודרך מאפשר לנו להתחבר ברמה עמוקה יותר למסע האישי שלנו. בתהליך הטיפולי, הוא מספק כלי רב-עוצמה לחקירה עצמית וטרנספורמציה. דרך הדמיון, אנחנו יכולים לחוות את שלבי המסע שלנו בצורה חיה, מוחשית וחווייתית.

יתרונות הדמיון המודרך בטיפול רגשי:

• יוצר גישה ישירה לתת-מודע
• מחבר בין חוויות רגשיות לתהליכים קוגניטיביים
• מאפשר לחוות מחדש אירועים משמעותיים ממקום בטוח
• עוקף התנגדויות והגנות מנטליות
• מעורר תובנות שלעתים קרובות אינן נגישות בשיחה רגילה

תרגיל דמיון מודרך למסע הגיבור

הנה תרגיל דמיון מודרך שיכול לעזור לכם לזהות את שלבי מסע הגיבור בחייכם:

1. עצמו עיניים ומצאו תנוחה נוחה
2. קחו נשימה עמוקה לאורך עמוד השדרה ונשפו ברכות
3. דמיינו שביל – שביל מוכר או חדש לגמרי מהדמיון
4. שימו לב לפרטי השביל – אורך, רוחב, צבעים, מה יש מימין ומשמאל
5. התחילו לצעוד בשביל בקצב הנשימה שלכם
6. היזכרו בתהליך משמעותי שעברתם או שאתם עוברים עכשיו
7. חקרו את הטרום-ראשית – מה היה לפני תחילת התהליך? מה גרם לכם לחשוב על שינוי?
8. בחנו את ההתנגדויות – האם היו קולות פנימיים שהתנגדו לשינוי?
9. זהו את העזרה – האם הגיעה עזרה? מי או מה עזר לכם לצעוד בדרך?
10. חוו את האתגרים בדרך
11. הגיעו לגביע הקדוש – מה הייתה או תהיה ההצלחה בסוף התהליך?
12. חזרו בדרך – איך משתנה החוויה בדרך חזרה כשאתם כבר שונים?
13. חזרו לנקודת ההתחלה, קחו כמה נשימות עמוקות ופקחו עיניים

אינטגרציה וריפוי דרך הדמיון

לאחר התרגיל, מומלץ לתת זמן לעיבוד החוויה. אפשר לכתוב את התובנות שעלו, לצייר את השביל, או לשתף את החוויה עם מישהו שאתם סומכים עליו.

דרך עבודה טיפולית עם דמיון מודרך, אנשים יכולים לזהות היכן הם נמצאים במסע האישי שלהם, אילו משאבים הם צריכים כדי להתקדם, ואיך לעבור את המכשולים שעומדים בדרכם. לפעמים, עצם ההבנה שכל קושי הוא חלק ממסע גדול יותר יכולה לספק נחמה ותקווה.

לסיום,
אין טוב מלסכם את מסע הגיבור והגיבורה בשיר המעצים שכתבה הודיה חיוט, שמדגיש את כוחה של מסע הגיבורה באופן נפלא. השיר מקפל בתוכו רבים מהעקרונות של מסע הגיבור – היציאה לדרך, האתגרים, החיפוש אחר האמת הפנימית, וההבנה שהעוצמה נמצאת כבר בתוכנו:

"שמעתי שהלב שלך קורא לך
צמא לצאת לטרוף את העולם
זה לא תמיד פשוט וכמה זה יפה לך
לבקש להתעקש על מה שאת
נכון שהרחוב בחוץ קצת משוגע
זה ג'ונגל מסוכן ומאיים
וגם כשהוא ייתן לך מכה ועוד מכה
את חזקה כמו לביאה ואת תדעי להילחם
את חזקה ואת תדעי להילחם
לכי עכשיו לזרוח כמו שמש
יש לך כנפיים תעופי רחוק
לכי עכשיו בלי פחד, ואם זה יכאב קצת
מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד
וגם אם תהיי שם לבד, לבד כל כך
תדעי שתמיד יש לך אותך
אולי תתעייפי שם על הדרך
יש נפילות וזה יכול לשבור
ומי שתאהבי כל-כך ישכח קצת לפעמים
זה מרסק ת'לב אבל זה יעבור
נכון שהרחוב בחוץ קצת משוגע
ג'ונגל מסוכן בלי תמרורים
אבל את תמצאי את האמת שלך
תלמדי להיות מלכה בעולם של נמרים
את מלכה ולא חשוב מה אחרים
לכי עכשיו לזרוח כמו שמש
יש לך כנפיים תעופי רחוק
לכי עכשיו בלי פחד, ואם זה יכאב קצת
מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד
וגם אם תהיי שם לבד, לבד כל כך
תדעי שתמיד יש לך אותך"

מילים אלו מזכירות לנו שבסופו של דבר, המסע שלנו הוא מסע פנימי. גם כשאנחנו בלילה האפל של הנשמה, גם כשהדרך מפחידה, גם כשאנחנו לבד – העוצמה שלנו כבר נמצאת בתוכנו. הדרך לא תמיד פשוטה, אבל זה בדיוק מה שהופך אותה למסע גיבורים.

המסר העמוק של מסע הגיבור הוא שכל אחד ואחת מאיתנו הם הגיבורים של סיפור חייהם. אנחנו נמצאים במסע מתמשך של צמיחה, התמרה וגילוי עצמי. לפעמים אנחנו יכולים לחוש אבודים, מפוחדים או חסרי כיוון – אבל זה חלק טבעי מהמסע.

כפי שכתב ג'וזף קמבל: "הלילה האפל של הנשמה מגיע רגע לפני ההתגלות, כשהכל אבוד והכל נראה חשוך, אז באים החיים החדשים וכל מה שצריך."

וככל שאנו מעמיקים בהבנת המסע שלנו, כך אנו יכולים ללוות אחרים במסע שלהם – להיות לרגע המנטור, המורה דרך, התומך שהם זקוקים לו בשלב הנוכחי במסע שלהם. זוהי מהותו של טיפול נפשי מעמיק – ללוות את המטופל במסע הגיבור שלו, לעזור לו לזהות באיזה שלב הוא נמצא, ולתת לו כלים לצלוח את האתגרים שבדרך.

המסע ממשיך תמיד, ובכל פעם שאנחנו מסיימים מעגל אחד, אנחנו מתחילים מעגל חדש, ברמה עמוקה יותר של הבנה והתפתחות. זוהי מהותו של מסע הגיבור – לא נקודת סיום אחת, אלא דרך חיים של צמיחה, התמרה וגילוי עצמי מתמשך.

ממש כמו בלוטוס – קבוצת התפתחות שבה עוברים מחיים שעוברים ליד לחיים שעוברים דרך בצורה ספירלית ומעצימה, פרטים על הלוטוס כאן

ביבליוגרפיה 

ג'וזף קמפבל (Joseph Campbell)

• קמפבל, ג'. (1988). גיבור בעל אלף פנים. הספר המכונן שבו קמפבל מציג לראשונה את תפיסת "מסע הגיבור" ומדגים אותה דרך מיתוסים מתרבויות שונות ברחבי העולם.

אליזבת קובלר-רוס (Elisabeth Kübler-Ross)

• קובלר-רוס, א. (1969). על מוות וגסיסה. ספרה הקלאסי המציג את חמשת שלבי האבל (הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה) שהפכו למודל מרכזי בהבנת תהליכי פרידה ואובדן.

קן וילבר (Ken Wilber)

• וילבר, ק. (1996). קיצור תולדות הכל. הצגה תמציתית של התיאוריה האינטגרלית של וילבר, המשלבת מזרח ומערב, מדע ורוחניות.

מקורות נוספים

• קריסטופר וולגר. (2007). מסע הכותב: מבנה מיתי לסופרים. פיתוח של מודל מסע הגיבור של קמפבל עם דגש על יישום בכתיבה יצירתית.

מייקל ניוטון. (2002). מסע הנשמות. ספר המתאר את מחקריו על "חיים בין חיים" ומסלול הנשמה בין גלגולים, המתכתב עם רעיון מסע הגיבור ברמה הרוחנית.