בעולם שבו כולנו מחפשים את הדרך ליצור את המציאות הטובה ביותר עבורנו, עולות שאלות מהותיות: מהו באמת רצון הלב שלנו? איך נדע להבדיל בין רצונות האגו לבין הכמיהה האמיתית של הנשמה? ומה הקשר בין כל זה לאנרגיה המינית שבתוכנו?
בשיחה מרתקת עם שחף אלדר, פסיכותרפיסט טרנס-פרסונלי ויושב ראש העמותה לפסיכותרפיה טרנס-פרסונלית בישראל, צללנו לעומקם של נושאים אלו במסגרת טיפול נפשי והתפתחות אישית.
מהי פסיכותרפיה טרנס-פרסונלית?
"טרנס זה מעבר, פרסונלי זה אישי", מסביר שחף. "זוהי הפסיכולוגיה שמעבר לאגו, שרואה מעבר לאגו. היא לא מבטלת את האגו, לא מתעלמת ממנו, אלא רואה דרכו." הגישה הזו, שהחלה להתפתח בשנות השבעים והפכה לזרם הרביעי בפסיכולוגיה, משלבת בין פסיכולוגיה מערבית לכלים של טיפול הוליסטי ומדיטציה מונחית.
על רצון ויצירת מציאות
אחד החידושים המרעננים בשיחה היה ההבחנה בין "יצירת מציאות" ל"כוונת מציאות". שחף מציע לנו להסתכל על עצמנו לא כיוצרי המציאות, אלא כחלק ממשהו גדול יותר: "קטונתי, אני חלק מדבר כל כך גדול, אני רק חלק מזה. אני חלק מהיצירה הזאת שכבר קיימת."
הרצון כאנרגיית חיים
שחף מתאר את הרצון כאנרגיית חיים בסיסית שיכולה להתבטא בדרכים שונות:
- רצונות של האגו (כמו צימאון למים)
- רצונות עמוקים יותר של הלב
- כמיהת הנשמה
האתגר הוא לא להיתפס רק לרצונות האגו, אלא לאפשר להם להוביל אותנו לרצון העמוק יותר של הלב, תהליך המתאפשר דרך טיפול רגשי בדמיון מודרך.
האינטגרציה בין רוח לחומר
בעולם המודרני, אנחנו נוטים ליצור הפרדה בין הרוחני לחומרי. לדברי שחף, כשאין חיבור בין הרוח לחומר, אנחנו עלולים להגיע למצב שבו "החיים עוברים לידינו". זה יכול לקרות בשני כיוונים:
- כשאנחנו עובדים רק בשביל הכסף, ללא מימוש רוחני
- כשאנחנו מתמקדים רק ברוחניות, תוך התעלמות מצרכים חומריים
המסע הפנימי: לקחים מ"הקוסם מארץ עוץ"
שחף משתמש במטאפורת "הקוסם מארץ עוץ" כדי להדגים את המסע הפנימי שלנו. דורותי, הגיבורה, מוצאת את עצמה בעולם זר לאחר שביתה נסחף בסערה. הדבר הראשון שקורה לה הוא שהיא מביסה את המכשפה הרעה – מטאפורה להתגברות על הפחדים הראשוניים שלנו.
מה שמעניין הוא שדורותי לא חיפשה את הקוסם כמטרה בפני עצמה – היא חיפשה אותו כאמצעי לחזור הביתה. על שביל הלבנים הצהובות, שמסמל את הציר המחבר בין כוונת הנשמה למרכז האנרגיה שלנו, היא פוגשת את חלקי הצל שלה:
- הדחליל שמרגיש טיפש – הצל של החכמה שלנו
- איש הפח שמחפש לב – הצל של הרגש שלנו
- האריה הפחדן – הצל של האומץ שלנו
לצידה נמצא טוטו, הכלב שמהווה תזכורת מתמדת לרצון הלב שלה לחזור הביתה. בסוף המסע, דורותי מגלה שהכוח לחזור הביתה היה אצלה כל הזמן – בנעליים האדומות. היא פשוט לא ידעה כיצד להשתמש בכוח הזה, תובנה שמתחברת לעקרונות של טיפול נפשי והתפתחות אישית.
כוחה של הנשימה
"הנשימה מאפשרת את החיים בגוף, פשוט", מסביר שחף. היא לא רק פעולה פיזיולוגית – היא הכלי שמחזיר אותנו לנוכחות, לחיבור עם הרגע הנוכחי. כשאנחנו מאבדים את החיבור הזה, הנשימה היא שמאפשרת לנו לחזור לסנטר, למרכז שלנו, בדומה לתהליכי טיפול הוליסטי ומדיטציה מונחית.
להיות צינור להעברת ידע
אחד הרעיונות המרכזיים שעלו בשיחה הוא התפיסה של היותנו צינור להעברת ידע. במקום לנסות "להחזיק" את הידע ולשלוט בו, אנחנו יכולים לאפשר לו לזרום דרכנו. כפי שמתאר שחף, "אני מעביר את השיעור, הוא באמת עובר דרכי… אני יכול להתכונן אליו ברמת הפניות שלי להיות שם במרחב."
על פיצול וכוונה
שחף מדבר על שני סוגי פיצול שאנחנו עלולים ליפול אליהם: פיצול הכוונה השלילית ופיצול הכוונה החיובית. "פיצול הכוונה השלילית זה משהו שבני אדם נקלעים אליו בהעברה דורית, בין-דורית," הוא מסביר. "אנחנו נמצאים על שביל ספירלי של כוונה שלילית, של תפיסות שקיבלנו בירושה רוחנית מאבות אבותינו ואמות אמותינו."
מצד שני, פיצול הכוונה החיובית הוא "להמציא את זה שהמציאות שלי חיובית" – מה שמכונה "מעקפים רוחניים". שני סוגי הפיצול הם דרכים להתרחק מהחיבור האמיתי לרצון הלב, נושא המטופל לעומק בטיפול רגשי בדמיון מודרך.
אנרגיה מינית כאנרגיית יצירה
נקודה מרכזית בשיחה היא ההבנה שאנרגיה מינית היא הרבה מעבר למיניות במובן המצומצם. "האנרגיה המינית, ילדים יש להם אנרגיה מינית מופלאה, הם לא מצמצמים אותה," מסביר שחף. זוהי אנרגיית יצירה שנמצאת במרכז האנרגיה שלנו, מתחת לצ'אקרת הבסיס, והיא "חזקה מעל לכל שיעור". האתגר הוא לא לצמצם אותה אלא להשתמש בה כאנרגיית חיים ויצירה.
תובנות מהמטריקס
שחף מביא את סדרת הסרטים "המטריקס" כמטאפורה עמוקה למסע שלנו. הוא מתאר את המסע של ניאו – מאיש מחשבים מנותק שרואה את העולם רק דרך מסכים, דרך היציאה למלחמה וה"התעוררות", ועד להבנה העמוקה בסרט הרביעי שהוא לא "האחד" לבדו – אלא שהוא וטריניטי ביחד הם "האחד".
"זה האנרגיה הזכרית והנקבית," מסביר שחף. "כשיש שלום בין המינים, כשהאנרגיה הזכרית והאנרגיה הנקבית בתוכי יכולות להגיע לשלום, אז הן גם יכולות להגיע לשלום עם מישהו בחוץ."
משל הצרצר והנמלה: גרסה חדשה
שחף חותם את השיחה במשל מעניין – הגרסה הלא מצונזרת של סיפור הצרצר והנמלה. בעוד שהגרסה המוכרת מלמדת על חשיבות העבודה הקשה, הגרסה המורחבת מציעה תובנה עמוקה יותר: הצרצר, שנדחה על ידי הנמלים בחורף, מצא את דרכו לאילת והצליח דווקא בזכות הנגינה שלו. כשחזר האביב, הנמלים גילו שבלי המוזיקה שלו, העבודה שלהן נעשתה קשה ולא מתואמת. המסר? לפני שאנחנו מתמסרים לעבודה קשה, עלינו למצוא את "הניגון של הלב" שלנו.
מסר לסיום
הדרך ליצירת מציאות אמיתית עוברת דרך אינטגרציה – בין הרוח לחומר, בין האגו לנשמה, בין האנרגיה הזכרית לנקבית שבתוכנו. כפי שמסכם שחף: "האנרגיה הזכרית והאנרגיה הנקבית בתוכי לבין עצמי יכולה להגיע לשלום, ואז היא גם תוכל להגיע לשלום עם מישהו בחוץ." זוהי מהות טיפול נפשי והתפתחות אישית.
מאמר זה מבוסס על שיחה שהתקיימה במסגרת כנס "מיניות ויצירת מציאות" 2025 לצפייה או האזנה בשיחה המקורית המלאה כנסו לכאן – https://creators.spotify.com/pod/show/shahaf-eldar/episodes/–e2ukpuo